כוחן של הטכניקות הטיפוליות מעולם הטיפול בהבעה ויצירה, הוא בכך שהן מצליחות לגעת היכן שמילים לא. החוויות הראשונות שלנו, היו חוויות טרום מילוליות: מרגע ההתעברות, לאורך העוברות, ההגעה לעולם, ודרך שלבי ההתפתחות בתקופת החיים הראשונה עד שהתפתחה השפה.
החוויות האילו, קרו לנו ונרשמו בנו דרך הגוף: החושים, העור, הנשימה בין היתר. לא ידענו לתת מילים לחוויות ועדיין קורה לא פעם שאנו חשים או מרגישים משהו שקשה להסביר אותו. כן אפשר, לתת ל"משהו הזה", ביטוי. דרך תנועה, אומנות, משחק אנחנו מנגישים את החוויות הללו שבתוכנו למרחב הבין אישי עם הזולת.
הביטוי הממשי של חלקים בלתי מדוברים בנו, הינו למעשה יצירת קשרים חדשים במוח, בניית גשרים בין אזור קדום במוח בוא יש חוויה ותחושה אבל אין מילים, לאזור מתפתח במוח בו התפתחה השפה. בטיפול אנחנו מעודדים ומאפשרים הבעה ובעזרת יצירה מבטאים את מה שהופנם בנו.
בשונה מביטוי אומנותי שעושה טוב הלב, בטיפול בהבעה ויצירה נותנים מקום ומפתחים תהליך של עיבוד בהקשר של טיפול רגשי ונפשי.
כלומר, אותם חומרי נפש לא מודעים שקיבלו ביטוי הם חומרי גלם לעיבוד החוויה הנפשית.
תהליך ההבראה באמצעים של הבעה ויצירה מתרחש בתנועה שבין המרחב הפנימי בתוכנו לעולם שבחוץ, וחזרה - דרך היכולת להכניס מהעולם שבחוץ פנימה אלינו.
זאת תנועה ראשונית, בסיסית שמתכתבת עם כיווץ והרפיה, מתכתב עם תהליכים דיפוזיים.
במצב מיטבי, העיבוד הנפשי עוזר לארגן ולתקף "קרום בררני" / שכבת מגן/ חוצץ מותאם וגמיש במידה... ביני ובין העולם.
